עקירת שן: כל מה שצריך לדעת לפני, במהלך ואחרי הניתוח

ישנן מספר סיבות רפואיות עיקריות שבגללן רופא השיניים ימליץ על עקירה:

• עששת – הגורם השכיח ביותר הוא עששת עמוקה מאוד, מצב שבו החור בשן התפשט עד שלא נותר מספיק חומר מהשן הבריאה כדי לתמוך בשחזור או בכתר. במקרים אלו, השן מוגדרת כבלתי ניתנת לשיקום, והשארתה בפה עלולה להוביל לכאבים עזים ולהתפשטות זיהומים. במקרים מסוימים, גם אם בוצע טיפול שורש בעבר, ייתכן שהשן תזדקק לעקירה אם הטיפול נכשל או אם התפתחה דלקת סביב השורש שלא ניתנת לפתרון באמצעים אחרים.
• שן בינה כלואה – זוהי אחת הפעולות הנפוצות ביותר בתחום זה. שיני הבינה הן השיניים האחרונות שבוקעות, ולעיתים קרובות אין להן מספיק מקום בלסת, מה שגורם להן להיות כלואות מתחת לפני השטח של החניכיים. שן כלואה עלולה לגרום לכאב, לדלקות חניכיים (פריקורוניטיס) חוזרות, לנזק לשיניים סמוכות ואף להתפתחות ציסטות. במקרים מסוימים, הרופא ימליץ על עקירה מניעתית בגיל צעיר, גם אם אין כאב כרגע, וזאת כדי למנוע סיבוכים בגיל מבוגר.
• דלקת חניכיים – מצב נוסף שדורש עקירה הוא דלקת חניכיים מתקדמת, המכונה מחלה פריודונטלית. מחלה זו גורמת להרס הדרגתי של העצם התומכת בשיניים, וכאשר השן מאבדת את רוב התמיכה שלה, היא אינה מקובעת בפה, גורמת לאי נוחות ועלולה להזדהם.
• חבלה דנטלית – חבלה כתוצאה מתאונה או מנפילה עלולה לגרום לשבר כל כך עמוק בשן, עד שהוא פוגע בשורש השן, מצב שלא מאפשר את שימורה.
• הכנה להקרנות – סיבה רפואית נוספת לעקירה היא הכנה לקראת טיפולים במחלות קשות, כמו הקרנות לאזור הראש והצוואר. לפני תחילת ההקרנות, נדרשת הערכה של רופא שיניים כדי לזהות שיניים בעלות פוטנציאל לזיהום עתידי. עקירות במטופלים שעברו הקרנות מעלות את הסיכון למצב חמור שנקרא אוסטאורדיונקרוזיס (נמק של רקמות העצם לאחר קרינה), ולכן עדיף לבצע את העקירות הנדרשות לפני תחילת הטיפול הקרינתי.